רבי יעקב
יוסף מפולנאה
שנת
הולדתו אינה ידועה לנו ידוע רק שהיה גדול בשנים
תהבעש"ם בן לתוטפתת התקובלים רבי שתשוי מאוסטרופולי
ורבי יוסף כ"ץ בעל "יסנן יוסף" ולתשפחת רבי יו"ט
ליפמאן הלר בעל "תוספות יום מנב" הלמדות והקבלה
שתיהן ציינו את דרכו והשפיעו עליו השפעה מכרעת
בעודנו אברך צעיר נתמנה לרב בשרוגרוד עם הופעת
החסידות הצליח הבעש"ט לכבוש את לבוֹ הבעש"ט ראה בכך
הישג גדול לתנועה ולפי מסורה חסידית התבטא
פעם רבש"ע לא על המעשים שעשיתי מבקש אני שכרי
בעולם הבא כי אם על אשר נתתי לך יוסילי כזה".
משנתפס למסירות גורש משריגרוד ע"י אנשי קהילתו
המתנגדים הוא נתקבל כרב בראשקוב כעבור זמן
קצר עבר לרבנות נימירוב בה ישב תקופה ממושכת
ועשה את עבודתו למען החסידות בגלוי ובפומבי. רבי יעקב יוסף
היה התלמיד המקורב ביותר לבעש"ט ובכל זאת אחר
פטירת רבו מילא את תקומו המגיד ממזריטש לפי
תכונותיו ונטיותיו וכאיש העיון והספר לא היה
מסוגל לתפקידים של מנהיג. רבי יעקב יוסף לא
ראה בכך פגיעה והתחיל בעצמו לנסוע למזריטש
כתלתיד-חבר למגיך כי הוא הכיר שאחר פטירת הבעש"ט
הלכה לה השכינה עם תרמילה ממיז'בוז' למזריטש".
עם העברת מרכז התנועה לווֹאהלין השתוקק רבי
יעקב יוסף להמצא בקרבתוֹ ובשנת תק"ל נתמנה
לרבה של פולנאה ועבר לשם. בפעולתו הספרותית
תפס רבי יעקב יוסף את המקום הראשון בחסידות
ובצדק הוא נקרא סופר החסידות. מפריו ספרי היסוד
של התנועה הם: א תולדות יעקב יוסף קאריץ תק"ם ב בן
פורת יוסף קאריץ תקת"א ג צפנת פענח קאריץ תקת"ב
ד כתנת פסים הופיע אחר פטירת המחבר בלבוב תרכ"ו.
נפטר
בפולנאה בכ"ד תשרי תקמ"ד
חומר
וצורה
האדם
נברא בחומר וצורה, והם שני הפכים כי החומר הולך
אחר שרירות החומר הגופני שהוא קליפות והצורה
חומר המתאוה לדברים רוחניים ותכלית בריאת
האדם שיעשה מן החומר צורה ויהי אחדות אחת ולא
שיהיו דברים נפרדים. כמו שזה התכלית לאדם פרטי
כך בכללות האומה הישראלית שנקרא אנשי ההמוני העמי
הארץ לפי שעיקר עסקיהם בארציות החומר ולכך
הם החומר משא"כ הצדיקים העוסקים בתורה ועבודות
ה' הם הצורה ועיקר התכלית שיעשו מחומר צורה..
וכמו שהוא בפרטות האומה הישראלית כך הוא בכללות
העולם שיש ע' אומות האוחזין בענמי האילן הקדוש
וישראל אחיזתן בשורש האילן וצריכין ישראל
להמשיך שפע לכל ע' האומות וזה ענין ע' פרים בחג
וע"י שמקבלין ע' שרים שפען ע"י ישראל נכנעין
תחת יד הקדושה ונכנע החומר תחת הצורה וכל אנפין
נהירין ואו בני האומה הישראלית דבקים בשמו
הגדול שהוא אילן הנ"ל עץ החיים אשר ממנו נמשך
השפע לכולם ואז ישראל הם במדרגה עליונה למעלה
מהטבע וכמ"ש הרמב"ן בפ' וארא ושמי ה' לא נודעתי
כי שם הוי' הוא למעלה מהטבע יעו"ש וישראל ואומות
נכללין בתואר א' אדם שלם כי זה חומר בשר אדם
וזה אדם מלגאו צורה אל החומר וזהו "אדם ה'" מיוחד
ד"ל שנתייחדו המומר והצורה להיות החומר מוכנע
תחת הצורה שהיא תכלית בריאת העולם משא"כ כשיש
ב' דברים נפרדין החומר לבד והצורה לבד שלא נכנע
החומר תחת הצורה נק' אדם לבד שהוא בשמה בלי
גוף שאין הנשמה פועלת כי אם ע"י כלי ואברי הגוף
בכל עניני המצוות תולדות
יעקב יוסף הקדמה
הכוונה
היא העיקר
אין
החכמה עיקר רק המעשה הטוב וגם בזה אין תכליתם
הדברים רק אחר כוונת הלב בהם ומי שעוסק בגשמי
וכוונתו דבקות בהש"י אז ה"ז עובד הש"י עבודה
ומי שעוסק בתורה ותפלה ואין מחשבתו וכוונתו
דבקה הוא ממרה נגד הש"י זה הדבר מטעם ההמוני
עם החסידים ואנשים טובים מתעסקים בעניני העולם
ואומר בלבו אעשה כן גם אני ואוי להם לבריות
רואות ואינם מה רואות כי רואין רק חיצוניות
הדברים לא פנימיותם עושים כל דבריהם לתכלית
טובה וכראוי ויתר האנשים ללא דבר ומה מאד דומה
לזה מה ששאל אבוקר"ט [סוֹקרטס?)] הנהגות החידוש
למה לא יכירו ההמון בין הרופא הטוב והשיב כי
באותם הדברים שמתעסק בהן הרופא הטוב ומרקחות
וכו' כך הרופא הסכל מתעסק בהן ג"כ הלא החכם עושה
בכוונה ודבר בעתו והסכל בלי כוונה ובלא כן
עניני המצוה ועניני המוניים בשוה החסיד וההמוניים
בהם אלא הטובים כוונתם שלמה בהם והאחרים גם
כשעובדים השם אין עבודתם שלמה כי הכוונה היא
העיקר כמו בעבירה בן פורת
יוסף רף "טסּ
בחינת
דעת
נמו
שהיתה גאולה ראשונה ע"י הדעת שהוא משה כך תהיה
גאולה אחרונה ע"י משה "מ"ה ש"היה ה"וא ש"יהיה" וזהו שאמרו אין בן דוד
בא עד שיוכלו גסי הרוח מישראל והטעם דווקא
עוון של גסי הרוח מעכב ביאת משיחנו יותר מכל
עוונות כי אדם שיש בו דעת כאלו נבנה בהמ"ק והיינו
שהוא נעשה מקדש למטה ע"י דעת הכולל חכמה ותבונה
נגד מקדש של מעלה לחברן ולייחדן להאיר ולהתיחד
עילאה בתתאה משא"כ אם נסתלק הדעת והתבונה ח"ו
זהו גורם חורבן בהמ"ק צפנת
פענח דף קי"ט
נשמת
העולם
כשם
שיש רמ"ח אברים ושס"ה גידים גשמיים כך יש רמ"האברים
ושס"ה גידים רוחניים והנה המוני עם הם האדם
הנקרא גוף וכמ"ש המנוה הצדיק ר"ל פיסטינר שנקרא
בעל גוף שעוסק רק בצרכי הגוף כמו שנשאל איש
המוני למה הוּא אוכל והשיב שיהיה לו כוח לעסוק
בפרנסה ושאלו למה עוסק בפרנסה והשיב שיהיה
לו מה לאכול וחזר הדין כמה פעמים משא"כ הצדיקים
העוסקים בתורת ה' הם הנשמה של העולם הממשיכים ע"י
תורה ותפלה שפע בכל העולם תולדות יעקב יוסף צו
הדור
דורשיו
יש הפרש
וחילוק בדברי מוסר בין צדיקים וכשרים האוהבים
מוסר אז יפרש שיחתו במוסר משא"כ בין רשעים יאמר
ברמז פן יקוצו בתוכחה כי שני דברים אלו צריך
הראש וחכם שבעיר או שבדור לומר להם דיני תורה
ומוסר אף בקצרה עכ"פ כי צורבא מרבנן דמרחמין
לי' וכו' וגם נאמני' פצעי אוהב ונעתרות נשיקות
שונא עוד נ"ל הפרש אחר כי אם המוכיה בשער הוא
בעיר ששונאים תוכחה ומוסר אינו רשאי לומר מוסר
כי אם מה שמפורש נתורה ונביאים כי למנוע מדברי
מוסר כלל אי אפשר שלא חרבה ירושלים אלא על שלא
הוכיחו זא"ז וע"כ צריך לומר דברים המפורשים
בתורה משא"כ ומה שאינו כלל אם המה אוהבים מוסר
רשאי להמציא דברי תוכחת מוסר מדעתו לפי ענין
הצורך. כאשר שמעתי מחכם א' טעם שנשתרבב המנהג
בין הרבנים לסבב בכפרים בחנוכה בי בדורות שלפנינו
שהיו הרבנים לש"ש לשם שמים וגם הם התנהגו לסבב
בכפרים לש"ש והענין כי תמיד היו טרודים בתורתם
בישיבה או בשאר מילי דשמיא בעיר רק בימי חנוכה
שהיו יומי דפגרי סבבו בכפרים להיישירן ג"כ
בדרך הישרה הן בחילול שבת או לפקח בשוחטים
וכיוצא בזה שיש לפקח ולא נהנו מאנשי הכפרים
מזה אף הנאה שוה פרוטה וכשהביא לו איש פרטי
מנחה בודאי הי' לש"ש גם אלו הרבנים שהיו מסבבים
לש"ש לא קבלו מתנות כלל מטעם הנ"ל ואחר דורות
אלו שהיראה מתמעטת והרבנים שסובבים בכפרים
לפקח בעסקי הכפרים ימצאו היתר לקבל מתנות שכר
בטילה שמבטל פרנסתו עבורם ואח"כ לא אכשר דרי
שאינו מפקח בעסקי הכפרים כלל ומסבב רק לקבל
מתנות אח"כ נעשה חוק מהשררה שניטל מהם בעל כרחם
ואינו צריך לסבב רק שישלחו לו מעות חנוכה לביתם
וכן הענין בחזני העיר אשר לשמוע אוזן דאבה
נפשינו אשר נתפשט הנגע בכל קהלה נאה וחסודה
שהם חוטאין ומחטיאין בשעה שמזמר בנגונים בני
העיר מדברים דברים בטלין בבה"כ ומפסיקין במקום
שאסור להפסיק וגורם כמה רעות לנפשו ולנפשן
ומהיכן נתפשט המנהג הזהו שמעתי כי מתחלה הי'
לש"ש כי היה החזן החשוב שבעיר כמ"ש בש"ע סי' נ"ה
וגם כמ"ש בכתבים ד"ת ח"ז"ן חיבוק זיווּג נישוק
כי על ידו נעשה יחוד וזווג ונישוק בין קב"ה
ובודאי המה הבאים בסוד לידע לכוון כל הכוונות
השייכות לתפלה והי' מארי' בניגון התיבה עד שישלים
הכוונה השייכת לאותה תיבה וכן על דרך זה כל
הסדר לכך יש קבלה שלא לשנות גם הנגונים של ימים
נוראים כי המה שייכים אל התיבה של אותה התפלה
ואח"כ בהמשך הזמן דלא אכשר דרי נשאר הנגון ואינו
מתפלל כלל וחוטאין ומחטיאיך אוי לאותה בושה
איך יעיז פניו לעמוד שיהי' מליץ ושליח צבור
וסרסור בין ישראל לאבינו שבשמים לפני מלך גדול
ונורא עקרא ושרשא דכל עלמין וכן בענין ספריא
שפי רשי מלמדי תינוקות לא אכשר דרי כי מתחלה
היו לומדים המלמדים עם התינוקות לש"ש כמ"ש ביו"ד
סי' רמ"ו תורה שבע"פ אסור ללמוד בשכר שנא' ראה
למדתי אתכם מה אני בחנם וכו' ואח"כ בדורות שאחריהם
היו לומדים בשכר שכר בטילה וכמ"ש בסי' הנ"ל לא
מצא מי שילמדנו בחנם ילמוד בשכר וכו' ועב"פ
היה עוסק במלאכתו בלי רמיה וכמ"ש גמ"ח וספר
חסידים אל יעמוד אדם עם מלמדי תינוקות פן יבטלם בדבריו
ואח"כ דלא איכשר דרא התחכמו כמו שנשמע במעשה
שאמר החכם אל מלמד אחד דאיפגר מ"ט [מאי טעמא]
אינך עוסק במלאכת הלימוד עם התינוקות אף שאין
לך בושה מהבורא מ"מ איך אין לך בושה מבני אדם
שיקפחו פרנסתך והשיב עד שאני אטריח את עצמי
עם התינוקות כל משך השנה יותר טוב אני עושה
שאני מטריח א"ע עם בעל הבית איזה שבועות להיות
נושא חן בעיניו ושוב איני צריך טרחא כלל
בזה
יובן שרו חכימיא למהו כמפריא וספרייא כחזנא
וחזנא כעמא דארעא שרו חכימי לעסוק רק בפרנסתו
כמו ספרייא מלמד תינוקות שתובעין שכר לימוד
ואינו לומד ובטלו העיקר ותפסו הטפל כחזנא שמבטלין
התפלה ותופסין במלאכת נגוני הזמר שהיה מתהלה
טפל וצורך אל עיקר התפלה ועכשיו הניח העיקר
ותפסן בטפל וחזנא כעמא דארעא ורעל כי כל זה
שנמצא שמץ דופי בחזני העיר הוא לאשמת עמא דארעא
הר מה שיש לבני העיר חכם שאינו נוהג כשורה או
מלמדים והזנים שאינן כשורה הכל הוא לאשמת בני
העיר כי דור ודורשיו הדור לפי דורשיו ודורשיו
לפי הדור שם ושם
תוכחה
מגולה
טובה
תוכחת מגולה בגשמי וברוחני כשתוכחה בעולם
טובח ברכה בעולם כל זה מחמת שיש אהבה מסותרת
מצד המקבלים שאוהבים בסתר לקבל המוסר דלא ניתן
זה לידע בגלוי רק אהבה מסותרת הוא משא"כ התוכחה
של המוכיח הוא מגולה נאמנים פצעי אוהב כי רופא נאמן
האוהב לאדם שיתן לו רפואח שלמה צריך לגלות
הפצעים והחבורות תחלה אזי יוכל לעשות לו רפואה
וכן הענין תוכחת מוסר מי שרוצה לקיים ואהבת
לרעך כמוך צריך לגלות הפצעים של העונות ויקבל
רפואה וז"ש נאמנים פצעי אוהב משא"כ נעתרות נשיקות
שונא מי שרוצה ליתן שלימות לחברו שהוא מושלם
וראוי לנשיקות זהו שונא ממש כמו נביאי שקר
שניבאו שלום על ירושלים ההיפך מנביא אמת וזה
גרם חורבן הבית וכן בכל דור צענת פענח דף בז
אין לך
דבר שאין לו מקום
אל תהי
בז לכל אדם כי אדם הוא תאר צדיק ואם ראית בו
מדות ראות שמשתמש במדת שקר וכזב וכיוצא אל
תהי בז לו עבור זה כי כוונתן לש"ש כבר מוזהר
גם מי שהוא סליק שאל תהי בז לכל דבר גם שהוא
דבר רע כמו שקר וחנופה וכיוצא כי אין לך דבר
שאין לו מקום אדם שאין לו שעה ר"ל שיש שעה שצריך
האדם צדיק להשתמש גם בדבר רע כי אין לך דבר
שאין לו מקום כגון לשנות מפני דרכי שלום וכיוצא
בזה כי הצדיק אינו מפלינ לכל דבר גם שהוא דבר
רע אם משתמש בו בקדושה כמו אהרן ע"י השקר עשה
שלום אז נעשה דבר הרע כסא אל הקדושה הנק' מקום
וז"ש אין לך דבר שאין לו מקום כתונת פסי דף מ'
אל תאמר
כשאפנה אשנה
פעם
א' שאל השואל למורי זלה"ה אם אמר כמה תיבות בק"ש
ובתפלה בלא כוונה אם דשאי לחזור פעם שנית ולאומרם
בכוונה ואמר בזה הלשון הלא ידוע ומפורסם שאין
לך שום דבר שלא יבא בו מציאות השם אפי מחשבה
חיצונית שם יש ג"כ ניצוצות קדושות כנודע וא"כ
אם אמר כמה תיבות של תפלה בלא כוונה רק במחשבה
חיצונית א"כ באה המחשבה להוציא ממנה ניצוצות
כנודע ואם יחזור ויאמר פעם שניה אז הוא יורה
שבפעם א' לא היתה שם שום מציאות השם והוא מקצר
במציאות הש"י גלל כן לא יאמר פעם ב' רק יהרהר
במחשבה ובכוונה התיבות שאמר בלא כוונה כל זה
שמעתי בשם מורי זלה"ה ודפח"ח [ודברי פי חכם חן]
ונ"ל להלביש דברים אלו במשנ' דאבות פ"ב ואל תאמר
לכשאפנה אשנה שמא לא תפנה שהוא ע"ד הנ"ל האומר
שמע שמע משתקין אותו ובזה יובן לכשאפנה אשנה
שהוא ע"ד ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב ואמרו בזוהר ובתיקונים
כאשר יצא יצחק לשוח בשדה ולהתפלל היה נזהר
לפנות ולהסיח ממחשבתו מחשבות רעו' וזרות שנק'
ערב וזהו לפנות ערב וכו' וה"נ אל תאמר לכשאפנ'
אשנה פעם אחרת להתפלל שנית כי תחלה לא היה יכול
לפנות מחשבתו ממחשבות זרות ורעות וכשתהיה
דעתו צלולה ויוכל לפנות מהשבתו אז אשנה פעם
שנית לא תעשה כך שמא לא תפנה כי מאחר שהוא שמא
דהיינו ספק אם יש כאן מציאותו ית' שמא לא תפנה
גם חפעם שנית בן פורת יוסף
דף נ
עולים
ויורדים
עוה"ז
הוּא סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה ומלאכי
אלהים שהם בני אדם הבאים בעוה"ז לקיים שליחות
הש"י קצתם עולים וקצתם יורדים או אדם אחד לפעמים
עולה ולפעמים יורד כי החיות רצוא ושוב בסוד
קטנות וגדלות והטעם שאין אדם עומד על מדריגה
א' כי תענוג תמידי אינו תענוג לכך לפעמים יורד
כדי שאם אה"כ יעלה יהי' יותר תענוג בזה יובן
לא טוב היות אדם לבדו בלי יצה"ט ויצה"ר שיהי'
על מדריגות א' רק אעשה לו עזר כנגדו ר"ל ע"י שיהיה
לו עזר מיצה"ר עי"ז יורד ועולה ויהי' יותר תענוג
שם דף ל"א
נשיקין
וכמו
ששמעתי בשם מורי מה שנאמר לו משמים טעם איחור
ביאת משיח, שאין מאריכין באהבה רבה סוד נשיקין
שקודם הזווג, כדי לעורר תאוותה שתזריע תחלה
ותלד זכר שהוא רחמים ודפח''ח, עכ"ל. תוּלדוֹת וארא.
הנצוץ
שמעתי
משל איש א' למד אצל צורף אומנתו ואתר שלימדו
האומנות רשם לו ברשימה סדר האומנות לא רשם
לו שישים גחלת של אש בתחלת המלאכה כי הוא העיקר
ואין צורך להזכירו והוא טעה בזה והנמשל מובן
העיקר שיש ניצוץ אש להתלהב בן פורת יוֹסף רף קיט
ספרו
"תולמות יעקב יוסף
כשיצא
לאור הספר "תולדות יעקב יוסף" היה מחברו מטפל
בעצמו במכירתו והיה נוסע בתפוצות ישראל לשם
הפצתנו. המחיר שקצב היה גדול אדום זהב בעד כל
ספר בא לברדיטשוב והיה יושב באכסניה וממתין לקונים ואין
שואל ואין דורש. הקפיד רבי יעקב יוסף נתעורר קטרוג גדול
למעלה על העיר וכמעט שנגזר עליה חורבן הרגיש
בדבר רב זאב מז'יטומר בעל אור המאיר" ובא בקפיצת הדרך
אצל רבי יעקב יוסף לברדיטשוב מה כל הכעס וההקפדה
הזוּ? האיך טען בעל התולדות באתי למכור אח ספרי
שתורת רבי כלולה בתוכו ולבסוף אין קונה. השיב רבי זאב
מה רעשו וכי גדול מעלתו מהקב"ה שהיה מחזר עם
תורתו על כל העמים ולא רצו לקבלה מיד נתה דעתו
ונסתלק הקטרוג ספורי חסידים